© הזכויות בחומרים שבאתר שמורות. אין להשתמש בחומרים אלה בלא אישורו של פרופ' יורם שחר
 

טיוטת הפסוקים:

מרדכי בעהם (לינק לביוגרפיה), המשפטן הראשון שצורף לשורות משרד המשפטים שבדרך, כתב את הטיוטה הראשונה של הכרזת העצמאות. לטיוטות מאוחרות יותר נכנסו השפעות מטקסטים קודמים (לינק להתחלות קודמות) שנכתבו בארץ, אך בעהם התחיל את עבודתו מהכרזת העצמאות האמריקאית.

בעהם מונה על ידי שר המשפטים פליקס רוזנבליט (לימים פנחס רוזן) (לינק לתעודת זהות), כנראה ביום ו' 23 באפריל 1948, לכתוב "מנשר המציין בהקדמתו את השתלשלות העניינים שהביאו לידי הקמת השלטון העצמאי וקובע שמועצת הממשלה הזמנית נטלה לידיה את הסמכות והאחריות למנהל המדינה". 

על פי העדויות שבידינו, החל בעהם בעבודה זו, בשבת אחר הצהרים, בביתו של צבי (הארי) דוידוביץ' ברחוב ארנון 5 שבתל אביב. על דפים שנתלשו מדפדפת, העתיק בעהם פסקאות אחדות מהכרזת העצמאות האמריקאית כלשונן, והוסיף להן נוסח אנגלי של פסוק ח' מפרק א' של ספר דברים; פסוק קצר מתוך הכרזת זכויות אנגלית משנת 1689; וכמה הערות משלו על החלטת עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947 (החלטת החלוקה). טיוטה זו מכונה באתר זה – "טיוטת הפסוקים".

אין ספק, כי מעצם בחירתו של בעהם בחומרים אלה כחמרי הגלם של הכרזת העצמאות, עולה בברור כי הבין באופן מרחיב מאוד את הוראתו של רוזנבליט לתאר את "השתלשלות העניינים" שהביאו להקמת המדינה. בעהם יכול היה להסתפק באיזכור משפטי של הצהרת בלפור והחלטת החלוקה וניתן להניח שלכך כיוון רוזנבליט. החלטתו של בעהם (אולי בהשראת דוידוביץ', רב קונסרבטיבי מלומד ורחב אופקים) לפתוח את הכרזת העצמאות בהבטחה האלוהית ולאמץ את רוחה של הכרזת העצמאות האמריקאית, היא ההחלטה המבנית החשובה ביותר בניסוחה של ההכרזה. לאורך כל שלבי הניסוח מכאן ולהבא, תיפתח ההכרזה בגרסאות שונות של סיפור הציונות המלא על פי אמונתו של כל אחד מהכותבים ותישמר הרוח הפיוטית והחגיגית המאפיינת את הנוסח הסופי המוכר לנו.

ניתוח הטיוטה:

כאמור, מורכבת טיוטה זו מארבעה חומרי גלם: חלקים מהכרזת העצמאות האמריקאית, פסוק מספר דברים, פסוק מהכרזת זכויות אנגלית והערות על החלטת החלוקה.

מה לקח בעהם מהכרזת העצמאות האמריקאית? מתוך 32 הפסקאות של אותה הכרזה העתיק בעהם שתיים וחצי בלבד, מפתיחתה וחתימתה (ראו פסקאות אלה ב....). פסקאות אלה מבטאות את הערכים האוניברסאליים שבבסיס  ההכרזה האמריקאנית, על זכותם של בני האדם לשוויון, חיים, חירות ואושר, ועל הסכמת האזרחים כמקור כוחן של ממשלות. כן לקח משם את המבנה הבסיסי של שתי פסקאות מפתח שנותרו בהכרזה עד נוסחה הסופי – פסקת ההכרזה עצמה ("לפיכך נתכנסנו, אנו... ובתוקף זכותנו... אנו מכריזים") ופסקת החתימה ("מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים...") . הפסקאות הרבות אותן השמיט בעהם מלכתחילה, כוללות רשימה ארוכה של עוולות אשר ביצע מלך בריטניה כלפי העם האמריקאני ואשר היוו את הבסיס להצדקתה של ההתנתקות באותו מלך. בכך הכתיב בעהם מאפיין חשוב ביותר של ההכרזה הישראלית: היא מוצגת כאקט של עצמאות ראשונית ולא של מרד בשליט קיים. בנסיבות הימים בהם כתב בעהם את הצעתו, קל היה לבן המקום להעמיס על ההכרזה רשימה דומה של טרוניות כלפי ממשלת בריטניה. בחירתו של בעהם לא לעשות כן תורמת תרומה מכרעת להשענתה של ההכרזה על זכות היסטורית עצמאית החורגת מקטנות הזמן והמקום (אך בטיוטה הבאה נראה כי בעהם "מחליף" את המלך בריטניה בגויי העולם כנושא האשם המצדיק את הקמת המדינה). 

כך כתב בעהם בתיזכורת שהתלוותה להצעה שהגיש:

הרבה מהרעיונות עליהם התבססה הכרזת העצמאות האמריקאית והחוקה שכוננה בעקבותיה, נשאבו ממסמכי היסוד של הדמוקרטיה האנגלית, ביניהם הצהרת הזכויות משנת 1689. בין בשל נגישותה של הצהרה זו בספרי המקורות אותם מצא בעהם אצל דוידוביץ', ובין בשל זיקה עמוקה יותר לעולם הערכים האנגלי (בעהם למד משפטים בלונדון, הוסמך שם לעריכת דין ועבד בשרות הבריטים בארץ), נראה כי בעהם חיפש בהצהרה זו השראה ערכית ולשונית נוספת על זו שבהכרזה האמריקאית. הוא מוציא ממנה רק את המילים”true, ancient and indubitable rights and liberties of the people…”, בהן השתמש אחר כך בהתאמה לתאור זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, כנראה בשל אפיונה של זכות העם כזכות עתיקה (ancient). לעומת העם האמריקאי, יכול היה העם האנגלי להסתמך על הסטוריה עתיקת יומין ולא רק על משפט הטבע כמקור לזכויותיו. הטענה הכפולה ל"זכות טבעית והסטורית" תאפיין אחר כך את נוסח ההכרזה עד הטקסט הסופי.

נראה כי החיפוש אחר ביסוס עתיק יומין מוביל את בעהם ישירות לפסוק אותו הוא מעתיק מספר דברים א' ח'. לשונו העברית של הפסוק היא "ראה נתתי לפניכם את-הארץ באו ורשו את-הארץ אשר נשבע יהוה לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם", והוא מהווה את אחד מנוסחי ההבטחה האלוהית בתורה. אופיה האמוני המובהק של טענה זו הביא להשמטתה בנוסחה מאוחרים יותר אך ניתן להעריך כי היתה לה תרומה מכרעת לטיעון ההסטורי לשילובו של טיעון הסטורי לצד הטיעונים המשפטיים שבבסיס ההכרזה.

במשפטים האחרונים בטיוטת הפסוקים מנהל בעהם מעין ויכוח עם עצמו בשאלות משפטיות הנוגעות להחלטת החלוקה. בעהם יושב כנראה, כשנוסח ההחלטה לפניו והוא תמה כיצד יוכל ליישב את הכתוב בה עם המצב המדיני של שלהי חודש אפריל 1948. הוא משרבט לעצמו חלקי פסקה מאותה החלטה לפיהם פגה, שבועות אחדים קודם לכן, סמכות שליחי האו"ם לקדם את עניין העצמאות המדינית, והוא עבר לסמכות מועצת הביטחון. קושי אחר מסומן על ידו באמצעות הפסוק המדבר על הקמתה של מדינה יהודית חודשיים לאחר פינוי כוחות הצבא הבריטים. בשלוש המילים האחרונות (“Boundaries as prescribed”) הוא רומז לשאלת גולות המדינה. בדברים אלה כולם מסמן בעהם את הקושי המדיני-משפטי הגדול ביותר הסובב את הכרזת העצמאות, הוא הצורך להסמיך את הקמת המדינה על החלטת החלוקה ולא לקבל את מגבלותיה.

 

מאוחר יותר באותו היום (שבת, 24 באפריל 1948), החל בעהם לחבר את הפסוקים השונים שהעתיק למקשה אחת ההולמת את מטרת הטקסט, המכונה על ידינו "הטיוטה האנגלית"

 
 
 
לצפייה במסמך בגודל מלא 
 
 
לצפייה במסמך בגודל מלא 
 
לצפייה במסמך בגודל מלא