{img height="1" width="1" style="display:none" src="https://www.facebook.com/tr?id=773825159414400&ev=PageView&noscript=1" />

עדויות אישיות

 

סקר הערכת התכנית שלנו אסף את ההערות מרצון של משתתפי תכנית ההתערבות. להלן תגובות ממורים שהשתתפו בתכנית:

"המפגשים לימדו אותי איך לעזור לילד כלשהו בכיתה למצוא את נקודות החוזק הפנימיות שלו וכיצד ניתן להרחיב את השימוש בנקודות אלה. עבודה זו ממלאת את הילדים ואותי באופטימיות ותקווה".

"מרכיב חשוב בהחלטה שלי להשתתף בתכנית זו היה הצורך שלי, ברמה אישית, לעשות שינוי. תכנית זו לימדה אותי להביט על החיים שלי בדרך חיובית יותר. לדוגמה, הייתי מסוגלת להביא את בתי בת ה-15 להאמין בנקודות החוזק שלה, להשתמש בהן ולהבין שמותר גם לחוות רגשות רעים משום שהם מהווים חלק מההוויה האנושית".

"השיעורים של התכנית יצרו קירבה יוצאת דופן בין התלמידים בכיתה. האווירה בכיתה הפכה להיות חיובית יותר והילדים באמת מצפים לפגישות הללו. תודה לך!"

"אחד מן הדברים החשובים ביותר שלמדתי מתכנית זו היא שהשינוי לא יבוא בבת אחת, אלא בצעדים קטנים. עכשיו קל לי יותר לתת ולקבל תמיכה מהצוות שלי, להסתכל על מה שקורה בעבודה שלי במבט רגשי יותר, לנתח את המצב ולנהל את התגובה".

"במשך שנים הייתה לי בעיה לשנות את הדרך שבה אני חושב, שנוטה להיות פסימית מאוד. הייתי מאוד ביקורתי כלפי עצמי. אחרי השיעור שבו דיברנו על החשיבות של אימון ופעילות גופנית כדי לשנות את דפוסי החשיבה שלנו אני מבינה עתה מדוע לא הייתי מסוגלת לעשות שינוי. תמיד נחפזתי מדי לוותר ולא חיכיתי לשינוי להיקלט. השיעור לימד אותי שהמוח הוא כמו שריר. עכשיו אני מבינה את החשיבות והמשמעות של יצירת הרגלים שסופם להוביל לשינוי בחשיבה".

"היום הייתה לי פגישה מאתגרת ביותר עם אחת מן התלמידות שלי. מאוחר יותר היום, במהלך התכנית, נוכחתי שגרמתי לתלמידה לחשוב שאני כועס עליה. הבעתי ציפיות שליליות ביותר;.. החלטתי לדבר איתה באופן שונה".

"בתכנית הרגשנו כמו משפחה. הייתה אוזן קשבת, היו שיתוף, ידידות וכנות. נהניתי. זה סלל את הדרך עבורי לדבר על דברים שמעולם לא דובר עליהם לפני כן משום שלא הרגשתי בנוח לדון בהם. התוכנית סייעה בהפחתת הלחץ, בעידוד החשיבה ובפתיחת הלבבות".

"משפט החוזר ונשנה: ילדים באמת ובתמים מצפים לשיעור בפסיכולוגיה חיובית".

"שיעורי הפסיכולוגיה החיובית משנים את האווירה בכיתה: הילדים פתוחים יותר פתוחים וקשובים יותר ודואגים זה לזה".

"אחת מהמורות שיתפה על כך שיש תלמיד ביישן מאוד בכיתה שלה שלא שמעה אותו מדבר אף לא פעם אחת. בשיעור על "הרשות להיות אנושי", הוא קם וסיפר לכיתה את הסיפור שלו, שמעולם לא היה ידוע לתלמידים ולמורה. יש לו בעיות בשמיעה, אולם הוא לא הרגיש בטוב עם מכשיר השמיעה שלו ולכן החליט להסתדר בלעדיו. לפעמים אין הוא יכול לשמוע את מה שאחרים אומרים כשהם מדברים איתו, ולכן זאת הסיבה שהוא איננו מגיב – דבר הגורם להם לחשוב שהוא מוזר או סנוב – בעוד הוא באמת רוצה לדבר איתם. כל הכיתה באופן ספונטני קמה ומחאה לו כפיים. המורה אמרה שאחרי הסיפור הזה כל האווירה בכיתה השתנתה והתלמיד הזה הפך להיות מעורב יותר. החלק היפה בסיפור הזה היה שלשיעור הבא שלה, התלמיד הזה הביא רמקולים – שהם נחוצים לו ביותר (כדי לשמוע טוב יותר את השירים וקטעי הוידאו ממצגת הפאוור פוינט) וסמליים (כדי להיות מחובר יותר לכיתה, לשמוע ולהישמע)".

"תרגלתי את התלמידים באחת הפעילויות בחוברת והיה לתלמידים "כיף" גדול כל כך שאי אפשר היה לעצור אותם. זה היה נהדר!"

יועץ חינוכי: "תלמידים מגיעים אליי לשיחות אישיות והם מצטטים מהשיעורים! מתארים מראות מהמצגות!

"השיעורים של החוברת כוללים פריטי תוכן מגוונים ועשירים כל כך. אני נהניתי לחלוק אותם עם הכיתה ואני מופתעת כל הזמן על ידי האפשרויות הרבות שהם מציעים".

"אני מורה בכיתה ב'. היה יום פעילות מיוחד בבית הספר, והתלמידים התבקשו לא להביא ילקוטיהם. הפעילות הסתיימה 40 דקות מוקדם מדי ולא היה לי שום מושג מה לעשות, שכן לא היה להם כל חומר לימוד איתם. שאלתי אותם מה הם רוצים לעשות, והם ענו: 'חשיבה חיובית' ".

"בעקבות השיעור על רגשות והמודעות שלי לנושא, אני מעודדת את הכיתה לדבר. התפתחה שיחה מעניינת ונוגעת ללב החלה על מדוע תלמידים פוחדים כל כך להיראות כמו 'חנונים'. מדוע קיים פחד גדול כל כך להיות חלש, והאם מתן ביטוי לרגשות מעידה על חולשה? השיחה התגלגלה למקומות מאוד רגשיים ובפעם הראשונה ראיתי והרגשתי את התלמידים נפתחים זה לזה".