03/08/2009
לרשימת החדשות המלאה
נאומו של פרופ' אוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי הרצליה, בטקס בוגרי מחזור 2008


להלן דברים שנשא היום, 2.6.09, פרופ' אוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי הרצליה, בטקס בוגרי מחזור 2008 במרכז הבינתחומי הרצליה:


"יש רגעים מעטים בחיינו בהם אנו עוצרים במעלה ההר, מביטים אחורה למורד ורואים את נוף הדרך שעברנו. בשקט של הטבע, ממלאים ריאותינו אוויר ולמרות הזיעה והשרירים התפוסים, אנחנו מרגישים לשניות אחדות סחרחורת של התעלות. הטיפוס ימשך – אבל אנחנו כבר בפסגת הישג כוח הרצון שלנו. היום הוא יום מיוחד בחיי כל הנוכחים כאן. אבל בעיקר הוא יום גדול שלכם הבוגרים והמוסמכים. השקעתם מאמץ שנים אדיר, התמודדתם עם מאות בחינות ועבודות, אלפי שעות הרצאה, בעיות כלכליות, ותוך כל אלה חלקכם אף השתתף בשתי מלחמות ושרות מילואים ארוך. עברתם כל זאת תוך ניסיון לשמור על מערכות חברות וזוגיות ומתן תשומת לב לבני המשפחה. היום מותר לכם להרים ראש, לנשום את אחר הצהרים הזה אל תוך הזיכרון, לפתוח סוגריים בין מאמצי העבר לבעיות העתיד ולחגוג הישג אישי אמיתי, הישג שיהיה שלכם לתמיד. מול התמונה המרהיבה שלכם בגלימות, עטופים בבני משפחה ואוהבים, לרקע הדגלים והתזמורת – ביום החג הזה כולנו אומרים לכם כל הכבוד ובהצלחה בעתיד.

ברכות מיוחדות לבוגרי ומוסמכי בית הספר הבינלאומי  על שם רפאל רקנאטי. באתם אלינו מ- 60 מדינות בעולם. עזבתם בתים וסביבות תומכות, הגעתם לארץ חדשה, שברוב המקרים אמנם לא הייתה זרה לכם, משום שהיא כבר שכנה בליבכם, אבל קל לא היה לכם. הייתם צריכים להסתגל ולהתאקלם, ליצור הכרויות וחברויות חדשות ולעמוד במטלות אקדמיות משמעותיות. היום אתם חוגגים את הצלחתכם. אהבתנו נתונה לכם ותקוותנו שתהפכו את ישראל לביתכם לתמיד.

אנחנו מקדמים בברכה את בני המשפחה, ההורים, בני הזוג, הסבים והסבתות, האחים והאחיות, הדודים, החברים – כל מי שהגיע כדי להיות שותף, ובצדק לשמחה זו. נמצאים כאן קרובי הבוגרים של ביה"ס הבינלאומי, שהשלימו מסע של אלפי קילומטרים מארה"ב ואירופה, דרום אמריקה, אוסטרליה ודרום אפריקה כדי להיות איתנו ביום המיוחד הזה. כולכם סייעתם לבוגרים, בעזרה כלכלית, בעידוד ובמילה טובה ברגעי משבר, בויתור על שעות תשומת לב ושיח, ולא, לא היה זה מהלך של שבועות וגם לא של חדשים בודדים אלא שותפות של קירבה במשך שנים. הגאווה והסיפוק שלכם מוצדקים. תודת הבוגרים והוקרת כולנו שלוחה לכם.

לפני כשבועיים התפרסמו תוצאות מחקר משווה שהוזמן על ידי המועצה להשכלה גבוהה ובוצע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הסקר בדק את כל האוניברסיטאות והמכללות בישראל והתמקד בעיקר בשני נושאים: מידת שביעות הרצון של הסטודנטים ונתוני ההשתכרות של הבוגרים שנתיים לאחר סיום לימודיהם. הסקר פרט, דרך בחינת שביעות הרצון, עשרים קטגוריות שונות שכיסו את מכלול חיי הקמפוס, כמו איכות תכנית הלימודים לתואר, רמת ההוראה, יחס המרצים לסטודנטים, שרותי הספריה, שרותי הסטודנטים ועוד. מתוך עשרים הקטגוריות זכה המרכז הבינתחומי ב- 16 מקומות ראשונים. אף לא מוסד אקדמי אחר זכה אפילו ב- 2 מקומות ראשונים. רמת ההשתכרות נבחנה בסקר לגבי שלושה מקצועות שנלמדים אצלנו והם: מדעי המחשב, משפטים ומינהל עסקים, וכאן נקבע באופן חסר תקדים כי בשני מקצועות נמצאים הבוגרים שלנו במקום הראשון ובאחד במקום השני. אין אף אוניברסיטה המתקרבת להישג הכולל הזה. במבחן שביעות רצון הסטודנטים והמעסיקים סיים אפוא המרכז הבינתחומי במקום הראשון לפני כל האוניברסיטאות והמכללות. הציונים על שביעות הרצון ניתנו על ידי הסטודנטים, וההישגים בשוק העבודה הם של הבוגרים עצמם. אני מודה לסטודנטים על ההערכה שנתנו לנו אך יחד עם זאת מגיעה היום מילת תודה גדולה לבני משפחת הבינתחומי שנתנו ונותנים הכל כדי להכין אתכם לקראת העתיד. בראש ובראשונה לדיקנים ולסגל האקדמי, שרבים מהם עזבו משרות עם קביעות באוניברסיטאות מובילות בארה"ב ובארץ, כדי לבוא לכאן, לפני 15 שנה, למחנה צבאי הרוס, ולהקים מוסד חלוצי שעתידו לא היה בטוח. אני גאה בסגל האקדמי שלנו, ברמתו הבינלאומית הגבוהה, פרופסורים ומרצים המגלים עניין אישי בסטודנטים ופועלים מתוך תחושת אחריות למיצוי השנים היקרות, שאין להן תחליף, שהפקדתם בידינו.

הערכה רבה מגיעה לסגל המנהלי הנפלא שלנו, אנשים העובדים כאן במשך שנים ארוכות באותה מסירות ובאותה שליחות שאין למעלה ממנה. אני מודה לחברי הסגל המנהלי על הזכות לעבוד במחיצתכם ובמיוחד אני מבקש להודות לסגנית הנשיא אהובה אורן, שפועלת איתי מיומו הראשון של המוסד, ובסוף שנה זו יוצאת לגמלאות.

 

ביום שישי האחרון נפגשתי חברתית במקרה עם מנכ"ל אחת החברות הגדולות בארץ שהוא פעיל בהנהלת אוניברסיטת תל אביב. הוא ביקש לברר איתי מהו סוד ההצלחה של המרכז הבינתחומי, נושא המעסיק את חבריו באוניברסיטה. לא הצלחנו לפתח את הנושא, אבל השיחה הזו גרמה לי לשנות את הדברים שהכנתי להיום. באמת, למי אם לא לכם אני חייב גילוי על דרכו של המוסד וזאת במיוחד משום שקיים קשר ישיר בין מטרות הבינתחומי לבין הערכים שאנו מקווים שתצאו איתם לחיים.

 

תפישת היסוד שלנו היא שהאוניברסיטה היא מוסד חברתי. ככזו, מטרתה של האוניברסיטה לשרת את החברה. לא הקמנו את המרכז הבינתחומי כדי שיניב רווחים ליזמיו, לא על מנת לצבור כוח או יוקרה וגם לא כדי לרומם או להעשיר את הפרופסורים ואנשי המנהלה. לוז החזון הוא פעילות אקדמית שבאה לחזק את מדינת היהודים בשאיפה לחברת מופת. האמת האקדמית אינה מוכפפת למטרה הלאומית, אלא היא הלפיד המאיר את הדרך הנכונה. אנחנו לא באים מתוך שנאה עצמית אלא דאגה אוהבת לעתיד, וכל בקורת מלווה במחקר המציע תיקונים.

השרות העילאי שלנו לחברה הוא בהכשרת מנהיגות העתיד. החברה הישראלית קיימת ומצליחה לא בזכות השלטון והפקידים בירושלים, אנחנו קיימים בזכות אותם מאות אלפים הנושאים בהווייתם את האחריות הציונית. נשים וגברים העובדים לפרנסתם ולא נופלים לנטל על אחרים, אנשים היוצרים מקומות עבודה, משלמים מיסים, יזמים, יוצרים, מתנדבים ליחידות קרביות, משרתים במילואים, דואגים באמונה למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו וחרדים לדמותה המוסרית והדמוקרטית של המדינה. זו קבוצה גדולה ובדרך כלל שותקת, קבוצה הנושאת את הזיכרון אל הבטחת העתיד. אנחנו רואים בבוגרים שלנו פוטנציאל להיות בין מובילי קבוצת האיכות הזו, תוך הפגנת מצוינות מקצועית. כמוסד ללא כוונות רווח זה הינו הרווח והדיווידנד האמיתי שלנו.

הכשרת מנהיגות העתיד מחייבת בראש ובראשונה טיפוח חשיבה יצירתית ועצמאית של הסטודנטים, העברת ידע אקדמי, תרבותי ומקצועי ברמה גבוהה והקניית מיומנויות מעשיות. ללא המרצים הגדולים של הבינתחומי לא היה לנו סיכוי לפעול בכיוון. לא די בכך שהמרצה יתעניין בתלמידיו ויראה שליחות בהוראה. אנחנו מצפים מהמרצים שלנו להיות מחדשי הלכה, יוצרי ידע ולא רק משמריו. יצירה דינאמית של הסגל, חשיבה חדשנית הבוחנת את המציאות המשתנה - היא זו שעשויה להעניק לסטודנטים השראה לאומץ אינטלקטואלי ומקוריות.

כדי להכשיר את מנהיגות העתיד אנחנו באמת מתעניינים בסטודנטים, חוברים לקשר איתם, רואים בהם שותפים, לא פקודים ולא לקוחות, אלא שותפי אמת. שותפות פירושה ללמוד להאזין לביקורת הסטודנטים ולהצעותיהם. יותר מכך, להתייצב בפני הכתות ולבקש את בקורתם, להמריץ את ראשי אגודת הסטודנטים להעביר לנו מיידית טענות על קשיים וכשלים, כל זאת כדי להפוך את המסרים לאבני בניה של המוסד.

שותפות – פירושה לדבר אל הסטודנטים בגובה העיניים, לקיים דיאלוג, לא להתנשא, לעמוד איתם ביחד בתור לקפיטריה, לקחת את המגש שלך ולשבת לאכול יחד איתם ולשוחח, ובעיקר להקטין ככל האפשר כללים פורמאליים ובירוקרטיות ולהתייחס לסטודנט ולבעיות שלו באנושיות ובהבנה.

שותפות פירושה גם האזנה ליוזמות הסטודנטים ותמיכה בהם. מוסדות שלמים ומסורות נבנו במרכז הבינתחומי כתוצאה מיוזמות סטודנטים. כל הספורט התחרותי המפואר של המרכז, תחילתו בסטודנט שהקים קבוצת קט-רגל. מועדון הדיבייט, אלוף הארץ ומי שזכה גם באליפות אירופה, מקורו בסטודנט משוגע לדבר. הסיוע המשפטי לא היה קם לולא התעקשותה של סטודנטית. וכך ניתן לעבור אחד לאחד, מלהקת המחול למרכז הלל, למפעל האנסמבל שבו מלמדים סטודנטים שלנו מוזיקה קלאסית ביד התשעה ועוד עשרות – ממש עשרות – מפעלי התנדבות של הסטודנטים למען קהילות חלשות ואנשים בקשיים לצד מנהיגות גדולה של אגודת הסטודנטים לשמה, תוך התנזרות מלאה מפעילות ואמביציות פוליטיות.

שותפות – וזה העיקר בעיניי – היא דוגמה אישית וכנות. אנחנו לא מבקשים מהסטודנטים יותר מאשר לפעול בדומה למודל של מפעל חיינו, מפעל שבא לתת לחברה ולמדינה ולא לקחת. אנחנו אומרים את מה שאנו חושבים ואנו מבצעים את מה שאנו אומרים. ואם אנחנו נכשלים במשהו או לא מסוגלים לבצע, אנחנו מדווחים על כך ביושר ומתנצלים.

הקסם בשותפות הזו בכך שהיא שונה מההתנהגות בה כולנו נתקלים במרחב הציבורי. אנחנו מוקפים ציניות. יש לנו אמון מוגבל מאד בפוליטיקאים. הם עושים עלינו יותר מדי מניפולציות וספינים המונחים על ידי יועצי תקשורת ואסטרטגים חסרי מוסר. ראינו אותם מצהירים הצהרות אידיאליסטיות כאשר הם מונעים בבירור על ידי שאיפה לכוח והישרדות תעסוקתית. התקשורת המכסה את המערכת הפוליטית הפכה מזמן להיות חלק ממנה, והיא נגועה באג'נדות כאלה ואחרות. פקידי ממשל רבים ומוסדות ציבור איבדו כל אמפטיה אנושית. מפחדים להפעיל שיקול דעת ענייני ומתכנסים לטקטיקות של כסת"ח. אנחנו נתקלים לא אחת בניצחון השחיתות, הכוח והמעשה הפלילי. המרכז הבינתחומי הוא מקום אחר; מקום של ענייניות תמימה, תיזה נגדית של אנושיות, כנות ושותפות והמחשה של מה שאנחנו צריכים להיות. הכשרת מנהיגות העתיד מחייבת טיפוח ערכים של יושר ועמל אישי ותפישת עולם של חרות ואחריות.

אנחנו מאמינים בכם הבוגרים, בכוח האינדיווידואלי של כל אחת ואחד מכם, ואנחנו מבקשים שתאמינו בעצמכם. צאו להרפתקה הגדולה של חיי המעשה מתוך מטרה להגשים את שאיפותיכם, לא להיכנע לסטאטוס קוו אם אינו נראה לכם ולא לסמוך על השלטון שיפתור את הבעיות שלכם. נצלו את השנים הבאות תוך הפגנת יזמות. אל תפחדו להעיז ואל תפחדו מכישלון. פחד מצמית מכישלון הוא הכישלון הגדול ביותר. החירות הנתונה לכם וההכשרה שקיבלתם הם נכסים שחשוב שתנצלו.

לצד החרות, חשוב שתיקחו עליכם אחריות. אחריות אנושית ולאומית. חיים חומרניים בלבד, חיים בלי דאגה לזולת, חיים שאין בהם צדק וחמלה, יושר ואנושיות – הם חיים עלובים ביותר. אתם הבוגרים היושבים כאן היום, יש בכם יחוד רב. רבים מכם התקבלו לבינתחומי משום שבאתם מיחידות העילית עם מסורת של מנהיגות, אחריות ואמת. בין הבוגרים נמצאים גם אנשים צעירים שבאו מכל קצוות תבל מתוך תחושת שייכות או הזדהות עם העם היהודי ותעוזה לצאת לארץ זרה. ביניכם הבוגרים מצויים מנהיגים ויזמים טבעיים מכל אזורי הארץ , טובי האנשים מהפסיפס האנושי שלנו, מצטייני העדה האתיופית, יוצאי ברית המועצות לשעבר, דרוזים, נוצרים ומוסלמים, בידיכם האחריות אבל גם היכולת לעצב את המדינה אחרת, לרפא את מכאוביה ולתקן רבות.

אתם יוצאים לדרך כאשר משבר כלכלי עולמי בעיצומו ומשבר אקולוגי בדרך. הטרור, הקנאות הדתית והאכזריות האנושית מגיעים שוב לשיאים בקונפליקטים בין עמים ושבטים ובתוך מדינות. אצלנו גדולים הפערים הפנימיים, קיימים איומי ביטחון קיומיים, שיטת ממשל רופסת וסחטנות של מיעוט. אבל כל העולם פתוח לפניכם היום, ואת הקשיים והסיכונים ניתן להפוך לאתגרים ולדפוסי פעולה שיצדיקו את אמונתנו בכם כמנהיגי העתיד.

בשנת 1951 כתב בן גוריון במבוא לשנתון הממשלה – כי בפני מדינת ישראל ניצבות שלוש משימות ענק: "קיבוץ גלויות אשר לא ידעה עדיין ההיסטוריה היהודית גם בימי יציאת מצרים וגם בימי שיבת בבל, שחרור כל אדמת המדינה ובניין הארץ בקצב ובמימדים שאין דוגמתם בשום ארץ אחרת וחומרת הביטחון העלולה להחריד לב אריה". אכן המדינה הצעירה והענייה קלטה בארבע שנותיה הראשונות עולים כמספר תושביה והתמודדה עם אספקת מזון, שיכון, הקניית שפה ומושגי אזרחות לכל. והנה צמוד לדיון בבעיות האדירות הללו קובע בן גוריון חד משמעית. "מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית וערכיה האנושיים". "עלינו להראות דרך חדשה".... קובע בן גוריון - " דרך של שלום וצדק וחרות ואחווה אנושית – לא על ידי הטפה והסברה, אלא על ידי היותנו למופת בחיינו, במשטרנו, בהליכותנו, כי שומה על מדינת ישראל להיות מדינה למופת". "המהפכה המכרעת", פוסק איפוא בן גוריון, " היא לפנינו... מהפיכה זו תובעת מכל אחד מאיתנו לעשות מחדש חשבון חייו".

המהפכה הזו לא הסתיימה. היא מחכה לכם להגשמתה.

 

עלו והצליחו."